החלטה
בפני בקשת תובע לעיון ספציפי במסמכים המצויים בשליטתו ו/או בחזקתו של הנתבע, במסגרת ההליכים המקדמיים, עפ"י פרק ט' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.
המבקש הגיש תביעה כספית נגד המשיב (להלן: "הבנק") שעילותיה העיקריות הן מתן ייעוץ השקעות רשלני ובניגוד לדין, והפרת חובת נאמנות של הבנק כלפי לקוחו.
לטענת המבקש, ייעץ לו הבנק לבצע פעולות בניירות ערך נטולות הגיון כלכלי, לרבות השקעות בניירות ערך זרים שלמבקש אין כל ניסיון או ידע בהם וזאת, תוך מתן אשראי והלוואות לצורך השקעתם בניירות הערך. במסגרת ייעוצו זה הבטיח לו הבנק, לטענתו, עשיית רווחים ללא סיכון.
לימים אירעה מפולת בשוק המניות, והבנק דרש את פירעונו המלא והמיידי של האשראי שהעניק למבקש. לטענת המבקש, לצורך החזרת חובותיו לבנק, נמכר תיק המניות שלו בהפסד רב, כאשר מחירי המניות היו בשפל.
בכתב ההגנה טען הבנק, כי כל הפעולות בניירות ערך בוצעו לבקשת המבקש-הלקוח, אשר היה בקיא ברזי התחום; כי המבקש השקיע כספיו במניות בסיכון גבוה, על דעת עצמו, מתוך מטרה להביא להתעשרות גדולה ומהירה, ונטל מרצונו סיכונים ממשיים, בניגוד לעצת יועצי הבנק.
לטענת הבנק, התביעה אינה מגלה עילה נגדו ומאז הגשת התביעה פועל המבקש ב"מסע דיג" אחר מסמכי הבנק, על מנת לייצר עילת תביעה יש מאין.
במסגרת ההליכים המקדמיים דרש המבקש מהבנק לגלות לו מסמכים רבים ולאפשר לו לעיין בהם.
הבנק העביר למבקש זה מכבר מסמכים בהיקף נרחב (כ- 800 עמודים).
לאחר קבלת מסמכים אלו פנה המבקש למומחה מטעמו, לצורך הכנת חוות דעת לקביעת נזקיו הנתבעים בתביעה זו. לאור דרישת המומחה, פנה המבקש לבנק לקבלת מסמכים רבים נוספים מהבנק והבנק סירב.
בדיון שהתקיים בפני ביום 5/6/12 נדונה בקשת המבקש לגילוי ועיון במסמכים החדשים. במהלך הדיון נענתה דרישתו של המבקש באופן חלקי, לאחר שהצדדים הגיעו להסכמות אילו מבין המסמכים החדשים יגולו ויתאפשר בהם עיון, ולהסכמות ניתן תוקף של החלטה.
נותרה במחלוקת שאלת גילוי ועיון ב"נוהל פנימי של בנק הפועלים בעניין העמדת אשראי לרכישת ניירות ערך", ובעניין זה נדרשת אני להכריע.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל מהטעמים הבאים, שיפורטו בקצרה:
היות המסמך רלבנטי הוא שיקול מכריע במחלוקת אם להתיר גילוי של אותו מסמך. [רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל נ' אזולאי, פ"ד מט (4)54]
עם זאת, נקבע כי: "עקרון הגילוי אינו עומד לבדו. כנגדו ניצבים ערכים אחרים, ובהם יעילות ההליך המשפטי; הגנה על אינטרסים לגיטימיים של הצד המגלה ומניעת פגיעה באינטרסים של צדדים שלישיים. האיזון ההולם בין עקרונות אלה נגזר מנסיבותיו של כל מקרה." [רע"א 2534/02 שמשון נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד נו(5)193]
מכתב התביעה עולה כי טענותיו של התובע כנגד מעשיו ו/או מחדליו של הבנק מושתתים על הוראות הדין והוראות ניהול בנקאי תקין, המפורסמות על ידי בנק ישראל. אמנם בכתב התביעה לא נטען כי הופר הנוהל הפנימי של הבנק, והטענה הועלתה מפורשות לראשונה במסגרת הליך גילוי המסמכים. ואולם, אין לקבל את הטענה כי היה על המבקש לטעון בכתב התביעה להפרת הנהלים הפנימיים, על מנת שתקום עילה לגילויים. ייתכנו מקרים בהם יתיר בית המשפט גילויו של מסמך הגם שלא אוזכר בכתב הטענות, ובלבד שהוא רלבנטי לגדר המחלוקת ועשוי לתרום לחקר האמת.
בענייננו, אין המדובר בדרישה כוללנית וגורפת לקבלת כלל נהלי הבנק. המבקש צמצם דרישתו לנוהל אחד ספציפי בעניין העמדת אשראי לרכישת ני"ע.
המדובר בנוהל בעניין שהוא לב ליבה של המחלוקת בין הצדדים, כאשר טענה מרכזית ומהותית בכתב התביעה היא כי הבנק הציע לתובע הלוואות לשם רכישת ני"ע, על מנת למקסם את רווחיו מעמלות ובניגוד לאינטרס הלקוח (ראה סעיפים 7-11, 19, 23-25, 28, 31, 33, 35, 38 לכתב התביעה).
הרלבנטיות של הנהלים הפנימיים מתחדדת לאור הפסיקה לפיה נהלים פנימיים של בנק עשויים להיות רלבנטיים לבחינת סטנדרט ההתנהגות הסביר של הבנק ושל עובדיו
[דנ"א 1740/91 בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נ' שרגא פרוסט, פ"ד מז (5) 31; ע"א 4469/97 (מחוזי חיפה) שלי בירנהק ואח' נ' בנק מסד ואח', דינים מחוזי 1999 (3) 725].